תוכן

יג) וז"ס, הולכת והובאת הלולב. ותכוין בהולכתו, כי הוא עולה בדעת, לקבל הארה משם. ובהובאתו, תכוין להמשיך הארה ההיא אל הנוקבא, אשר עומדת ראשה במקום החזה. ולכן צריך לכוין להביא סוף קצה הלולב עד החזה שבך, ותגיעהו שם, ותכוין, כי אתה המנענע הלולב, נרמז בז"א, אשר מנענע החסדים שבו, שהם הלולב ומיניו, עד הדעת שבו, וממשיך הארה אל נוקביה, אשר ראשה כנגד החזה שבו. ואין הנוקבא הזו, בחינת האתרוג כנ"ל. ובכח הכאת החסדים, שהם הלולב ומיניו, הם בפנים, המכים בחזה, גורם שיצא משם הארה בחוץ, אל ראש רחל, שהיא עמו פב"פ כל הימים האלו, כנ"ל בדרוש א', ונכנסים בה החסדים הפנימיים. ולכן ענין נטילת הלולב, ניטל אחר תפלת שחרית, קודם תפלת מוסף, לפי שאז היא עדיין עמו פב"פ, מן החזה ולמטה. אבל בתפלת המוסף, עולה יותר למעלה מן החזה, כנודע.