תוכן

כא) עוד טעם ב', בבחי' החותם כנזכר, כי הנה עתה נחתמים וננעלים שעריה, שלא יכנסו בה החיצונים. וכיון שהחיצונים רואים מניעת אחיזתם בה, הם מתעוררים להתגבר, ע"י היותם מקטרגים על התחתונים, ממעשיהם הרעים, כדי שע"י כן יוכלו להתאחז כנודע. ולכן אז הוא שעת גמר הדין של התחתונים, ובו נחתמים, הן לטב הן לרע, בעת שנחתם בה החותם הנזכר. ואז ניתן לחיצונים רשות, לשלוט על אותם שנתחייבו מיתה, וכיוצא בזה משאר העונשים. ובזה הם מתרצים, ואינם נאחזים עוד כלל בגבורות שביסוד הנזכר, כי כבר נחתם. ועוד, כי כבר עמדו בדין כל ב"א ע"י קטרוגם, ונגמר הדין כפי המשפט, ובזה אין עוד להם אחיזה כלל.