תוכן

יד) והטעם הששי, יתבאר לך במה שנבאר לך ענין החותמות האלו מה עניינם, ומהיכן נמשכין: הנה נודע, כי המוחין דז"א, הם בחינת אורות בלבד, והם מתלבשין תוך הכלים של נה"י דאימא, כי האורות של נה"י דאימא עלו למעלה, כנזכר בסוד פסוק אדם כי ימות באהל, וארז"ל, אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. ואח"כ נכנסין נה"י דאימא, תוך הכלים דחב"ד דז"א, הנקרא תלת חללי גולגתא. והנה אימא נקרא אהי"ה, וכל ספירה מי' ספירות, יש בה שם אהי"ה. וג' אהי"ה, אשר בג' ספירות קו ימין שבה, שהם חח"ן, הם במילוי יודין, העולה קס"א. ושל קו שמאל שבה, שהם בג"ה, הם במילוי אלפין, העולה קמ"ג. ושל קו אמצעי, שהם דת"י, הם בההי"ן העולה קנ"א. ונמצא כי בנה"י שלה, יש ג' אהי"ה: דיודין, ואלפין, ודההי"ן. ונמשכת הארה מן ג' אהי"ה האלו, ביסוד דרחל, ונעשה בה בחי' החותם הנזכר, כי הנה ג' שמות אהי"ה הנז', במילוי יודין אלפין וההי"ן, הם בגימ' חותם. והרי נתבאר טעם ו', למה נקרא חותם. והענין הוא, כי להיות כי הארה זו היא מנה"י דאימא עילאה, ונודע שאין החיצונים נאחזים בג"ר מבינה ולעילא, ולכן הארה זו הניתנת ביסוד שבה, נעשה חותם דאימא השומר את החיצונים לכנס שם.