תוכן

ט) והנה כוונה זו, נתבארה בשלהי תיקון ע', דף קל"ג ע"ב ע"ש. ותכוין, שאלו הרמ"ח תיבין, הם רמ"ח איברי דכורא. ותכוין לחברם עם נוקבא, הנקרא מטה, שהיא המלכות. ולכן אח"כ, תאמר פרשה אלו, הנה מטתו שלשלמה כו', כולם אחוזי חרב כו', ג"פ, בכל פעם יש בהם ך' תיבין. ובג"פ יש בהם ששים תיבין, וה"ס השישים גבורים עצמם הנזכר באלו הפסוקים. וה"ס ו"ק דנוקבא, וכל א' כלול מי', הרי ששים שכולם בחי' הגבורה. גם תכוין, כי ר"ת הנה מטתו שלשלמה, הוא שם מה"ש, והוא שם א' מע"ב שמהן דויסע ויבא ויט.