תוכן

ה) והנה מ"ן דבינה, לעולם אינם פוסקים, כי בניה אצלה תמיד, ת"ת ומלכות, ולפיכך זווג העליון תמידי לא יפסק. אלא שבנשמות הצדיקים המוסרים עצמם על קידוש השם, יהיה הזווג העליון שלם ומשובח, כי ע"י הנשמות יאירו ת"ת ומלכות הארה נפלאה, וכפי ערך הארתם, יהיה הזווג העליון שלם ומשובח, וירשו הבנים הנהו תרין עטרין דגניזין בגווייהו, ונהרין אנפי מלכא, כנזכר באד"ז. ואז ונהר יוצא דהיינו בינה, מעדן דהיינו חכמה, להשקות את הגן, דהיינו ת"ת. ומשם דהיינו בינה, יפרד והיה לארבעה ראשים, דאתעבידו לז"א ד' מוחין, ואינון ד' בתי תפילין דרישא, כנזכר באדר"ז, דקאמר יפרד, משום דמתפרשן ברחמי בדינא, מה דלאו הכי לעילא, דכלהו חד. כנזכר בזוהר חיי שרה.