תוכן

ב) וז"ס אליך ה' נפשי אשא, להעלות נשמתו למעלה, ונעשה בירא דמיין נבעין, נביע מתתא, ונביע מעילא. נביע מתתא, מנשמתון דצדיקיא. ונביע מעילא, מדכורא. ומ"ן דבינה המשובחים, הם הצדיקים המוסרים עצמם למיתה על קדוש השם, שהיא בינה, שנקרא שם גדול. וקדוש השם, לעלות ממטה למעלה, בסוד הקדוש, שהיא החכמה. אבל מסירת עצמם למיתה, הוא בסוד המלכות, שהוא אתר דמותא, וקדוש השם למעלה, וזש"ה כי עליך הורגנו כל היום, עליך ממש, כי הם למעלה מן המלכות. וגבי מוסר עצמו למיתה, כתיב אליך ה' נפשי אשא, ולא כתיב עליך, כי הם למטה במלכות. וז"ס משרז"ל, ואפילו הוא נוטל את נפשך, הו"א דייקא, כמ"ש ועבד הלוי הוא, דהיינו בינה, הנוטלת נשמות הצדיקים, לעלות בהם למחשבה העליונה. וז"ס מ"ש למרע"ה, שתוק, כך עלה במחשבה על ר"ע, כשנהרג על קידוש השם.