תוכן

ט) וזהו ענין הפסוק, שימני כחותם כו', והוא לשון שאלת הנקבה אליו, שישימנה כחותם כו'. פירוש: כי אלו המוחין הנכנסין תוך רישא דז"א. הם מוחין עיקריים, לפי שהם בחינת המוחין עצמן, הנכנסין בו עם בחינת נה"י דאימא עצמה כנודע. אבל מוחין דרישא דנוקבא, הם נקרא חותם בלבד, כי אינם רק הארת חותם הנחתם בה, מן המוחין דרישא דז"א, שהם מוחין עיקריים כנזכר. והנה נודע, כי ביום יש קירוב לז"א עם נוקביה, לפי שיש בהם בחינת מוחין. אבל בלילה שהמוחין מסתלקים לגמרי, שאף הרשימו מסתלק, אז הוא זמן פירוד בין ז"א לנוקביה. לפי שהבחינה שהיתה מקשרת אותם, היו המוחין הנמשכין ונתנים ממנו אליה, ועתה בהסתלקותם יש פירוד ביניהם, ואז היא שואלת אליו ואומרת לו שימני כחותם כו'. ופירוש: אע"פ שעתה הארתך מסתלקת ממני, עשה באופן שאותו החותם שלי, שהוא הרשימו של המוחין שלי, הנשאר בי ביום, ועתה גם הוא מסתלק, עשה באופן שתשים זה החותם והרשימו שלי על לבך, וישאר שם במקום החזה כנ"ל, ולא יסתלק לגמרי אל המקום אשר באו משם, כאשר עשו המוחין שלך שנסתלקו לגמרי. אמנם ישארו על לבך כנזכר.