תוכן

טו) גם בזה יתבאר לך דרוש אחר, שביארנו לך במקומות רבים, כי לפעמים קו אמצעי דז"א הכולל: כתר, ודעת, ות"ת, ויסוד שבו, נמשך ויורד למטה. וב' הקוים: הימני והשמאלי, שהם: קו החכמה, והחסד, והנצח. וקו הבינה, וגבורה, והוד. נשארים עומדים במקומם, ואינם נמשכים ויורדים למטה ממקומם. ולכאורה הדבר הזה קשה להבין, כי מאחר ששלשת הקוים הם גוף אחד של ז"א מחובר משלשתם, איך יתכן שהקו האמצעי, יעקר ממקומו, ויושפל למטה, וב' הקוים האחרים, ישארו במקומם. אבל יובן עם הנז"ל, כי הכתר דז"א איננו מחובר עם המוחין דז"א, ואינו מכלל גופו, אלא בחי' ת"ת דאימא, המכתיר עליו כנזכר, ולכן עולה הכתר ויורד כפי רצונו וצרכו, לפעמים עולה, ולפעמים יורד. ואמנם ביאור עלייה וירידה זו היא, כי הנה נתבאר, שאלו הנה"י החדשים מתפשטים לצד אחור ז"א, והטעם שאינם עולים ומתפשטים דרך פניו, הוא, כי חפץ ורצון התבונה, להסתכל ולהביט פב"פ עם בנה ז"א להאיר בו, ולכך פניה כנגד אחור של ז"א, כי בהיות חצי גופה העליון למעלה, גבוה מראשו של ז"א, כשתכפוף פניה כלפי מטה, תוכל להסתכל בפניו, כדמיון אדם ענק, אשר נסמך בטבורו על ראש הננס מאחור, וכופף פניו למטה, ומסתכל בפני הננס. מה שאין כן, אלו יתהפך ויעמוד בפני הננס, כי כשיסמך בטבורו על ראש הננס, יהיו פניו מסתכלים באחור הננס, והוא על דרך שנתבאר, כי התבונה נכנסת בציור אות למ"ד על גבי ראשו של ז"א.