תוכן

ט) ונחזור לבאר, ענין ב' ההבלים שיצאו מן הטבור והיסוד, להאיר בכתר ובאו"א. הנה נתבאר לעיל, כי כמו שהטעמים נחלקים לג' חלוקות, גם הנקודות כן, עליון ואמצעי ותחתון, והנה הנקודה עליונה, היא החול"ם כנודע, והיא בחי' ההבל היוצא מן הטבור, המאיר אל כתר דנקודים, העומד שם כנזכר, ונודע כי הכתר איהו חול"ם על תפארת. והנקודה האמצעית, היא השורק בוא"ו, שעומדת באמצע האות, והיא בחי' ההבל היוצא מפי היסוד, כנודע כי נקודת שורק בוא"ו, היא ביסוד, כנזכר בספר התקונים תקון ע', ונמצא כי נקודת השורק, שהוא באמצע האות, היא ביסוד, כי הוא עומד באמצע בין נו"ה, והבל היוצא ממנו נקרא שור"ק. והנה זה ההבל של היסוד, נחלק לב', כי אות יו"ד של נקודת השורק היא לאבא, כי גם הוא בחי' י' ראשונה של ההוי"ה כנודע, ואות ו' של נקודות השור"ק, היא לאימא, וכוונתה היא, לשתוציא אח"כ אימא את ז"א, כלול מו' קצוות, וזו היא בחינת ו' זו שלוקחת אימא. וההבל היוצא מצפרני הרגלים, נקודות שתחת האותיות, הם ניתנו אל ז' נקודות תחתונות, ואל ב' אחור דאו"א, ואל בחי' נה"י דכתר, המלבש בסוד מוחין תוך או"א כנזכר.