תוכן

יז) ויש בזה מקום שאלה, כי באדרת האזינו אמרו, כי תבונה הם אותיות: ב"ן ב"ת, ו"ה, שהם ז"א ונוק’, צורת ד"ו של אות ה'. אבל הענין הוא, כי הבן והבת האלו, הם עצמותה של התבונה: כי הב"ן היא אות ו', שהם שש קצוותיה והבת, היא אות ד’, שהם ד' מוחותיה. אלא לפי שז"א ונוק' נולדו ממנה, ונקראים בן ובת שלה, כי הז"א נמשך מן שש קצוותיה, ונוק' מן ד' מוחותיה. לכן נקראו שני אותיות ד"ו אלו, ב"ן ובת, על שם ז"א ונוק' שיצאו ממנה. אבל לעולם כי ד"ו אלו, הם עצמותה וגופה ממש כנזכר.