תוכן

ז) והענין הוא, כי הנה אות י' במלואה, יש ג' אותיות שהם: יו"ד. ואות י' הפשוטה, שהיא השרש, שהיא חכמה. ושני אותיות המלוי שהם ו"ד, שהם ציור ה', היא הבינה. והרי איך אות י' שהיא חכמה, נתעלמה שם הבינה ברמז, בסוד המלוי בלבד, וזהו שאמר, הבן בחכמה וחכם בבינה. כי עיקר אות יו"ד, המפורשת, היא חכמה. והבינה נתעלמה בו ברמז. אבל באות ה' הראשונה, היא להפך, כי אות ה' רומזת בתבונה, אבל ישראל סבא נעלם בה ברמז, בבחי' העוקץ שאחורי אות הה"א, כזה: יה שצורתו י' דבוקה עם ה"א, וזהו חכם בבינה. וצריך לתת סבה לזה, כי הנה החכמה היא יותר נעלמת מן ישראל סבא, וכן הבינה יותר נעלמת מן התבונה, והנה מצינו חילוק בין אבא לאמא כי החכמה הראשונה נגלת באות י' הפשוטה, וישראל סבא נרמז בהעלם, בעוקץ שאחורי הה"א, ובאימא היה להיפך, כי הבינה נעלמת במלוי ו"ד, והתבונה נגלת באות ה' הפשוטה. והטעם לזה הוא בקצור גדול, במה שהודעתיך, כי הכתר דאו"א הוא מלביש במקום הגרון של א"א, אשר הגרון ההוא, הוא בחי' בינה דא"א. גם הודעתיך דרוש נחמד, על פסוק יומם יצוה ה' חסדו, כי שני בחי' הם בחסד: האחד הוא למעלה תחת הבינה, והחסד הזה הוא מתפשט בכל הספירות שלמטה ממנו. וזה נקרא יומם, שעליו אמרו בספר הזוהר שנקרא יומא דכלהו. והשני הוא בחי' חסד הנשאר במקומו, ואינו מתפשט כמו האחר. והנה תחת סיום הגרון דאריך, במקום ראשי הכתפים דא"א, קודם שיראה התפשטותו חלוק שני הזרועות, שם הוא מקום החסד העליון הנקרא יומם. וכאשר האור הנמשך מן הגרון, שהיא בינה דא"א, יורד, הנה הוא מתלבש בזה החסד העליון, כי אור הגרון שהוא בינה, גדול מן החסד, ולכן מתעלם ומתלבש בו, ואחר שנתעלם בו, אז אבא נתהווה ונאצל מבחי' החסד העליון ההוא, כי חסד בכ"מ הוא זכר. ואימא נאצלה מן בחי' הגרון, שהוא בינה כמותה, אלא שהיא דא"א. ובבחי' זו, נמצאת אימא מעולה יותר מן אבא. ולכן היתה אימא נעלמת, ומתלבשת בתוך אבא, כי היא גבוהה ממנו. וזהו סוד הבן בחכמה, שהיא אות י' של ההוי"ה, כי שם החכמה נגלת, בבחי' י' פשוטה, ואימא נעלמת בתוכו, בבחי' ו"ד, מלוי אות יו"ד. אבל אח"כ שכבר התחילו שני זרועות, שהם: חסד, וגבורה דא"א, להתפשט, והחסד הזה הוא החסד השני התחתון, ואמנם הוא יותר עליון מן הגבורה, שהוא זרוע השמאלי. ואז נתלבש החסד הזה התחתון, תוך הגבורה. ואז במקום ההוא עומדים ישראל סבא ותבונה, ונאצלו מן החסד והגבורה דא"א. ולכן באלו היה להפך, כי התבונה נגלת, וישראל סבא מעולה ממנה, ומתעלם בה. וזהו סוד, וחכם בבינה. כי באות ה' ראשונה של ההוי"ה, שם התבונה נגלת באות ה', וישראל סבא נעלם בתוכה, בבחי' העוקץ שאחורי הה"א, שצורתו י' כנז"ל.