תוכן

א) דע, כי הנה למעלה בביאור ארבע אותיות ההוי"ה. נתבאר קצת ענין או"א, ועי"ש, ושם נתבאר ענין מה שאמרו בספר יצירה: הבן בחכמה, וחכם בבינה וכו'. ונחזור עתה לבאר עניינו, ובתחלה נקדים הקדמה אחת והיא זו, הנה ג' בחי' יש באימא עילאה: האחת נקראת בינה, ונקראת אות ס'. והב' נקראת תבונה, ונקראת אות מ"ם סתומה. והשלישית נקראת גם היא תבונה, ונקראת אות ד', והנה הנה"י של זו השלישית הנקראת תבונה, גם כן הם המתלבשים בתוך ז"א בסוד מוחין כנודע. ולפעמים עולה ז"א, עם זאת השלישית המתלבשת בו למעלה, עד בחי' שנית, הנקראת גם היא תבונה, שהיא שניה אל הבינה. ועליה נאמר, אני ישנה: אני שניה כנזכר בספר התקונין. ואז זו השלישית נכללת עם השניה, ושתיהם נקראים תבונות, והז"א שעלה שם, נקרא איש תבונות. וזהו סוד, ואיש תבונות ידלנה. כי הז"א הנכלל עם התבונות הנז', דולה ושותה ויונק ממימי אותה השניה, הנקראת מ"ם סתומה. ולפעמים גם זו השניה בהיותה נכללת מן השלישית, ומן ז"א כנודע, עולה עד הראשונה הנקראת בינה. ואז שתי התבונות עם הבינה, כלם נקראים בינות. והז"א נקרא עם בינות. וכל זמן שז"א לא עלה עד בינה עילאה, נאמר עליו כי לא עם בינות הוא וכו', לפי ששתי התבונות יש בהם קצת דין, ולכן יש עדיין קצת אחיזה אל הקליפות, ולכן לא ירחמהו עושהו, כי התבונות אינם רחמים פשוטים, כמו בינה עליונה.