תוכן

ד) ונבאר ענין המשכת אלו המוחין, מהיכן שרשם, הנה נתבאר, כי דיקנא דא"א יש ב' מזלות: העליון, תקונא תמינאה, הנק' נוצר חסד. והתחתון, הוא תקון י"ג, הנק' ונקה. ואמנם, אבא יונק שפעו ממזל עליון. ואימא ממזל תחתון. ובתחלה בטש מזל עליון במזל תחתון והוא בחי' זווג נעלם מאד, ומשם יוצאים ה' חסדים ממזל העליון. וה' גבורות ממזל תחתון. והחסדים ניתנים לאבא. והגבורות לאימא. ומכח זה מזדווגים או"א גם הם, ואז אבא מוציא טיפה מן המוחין שבו, ונקראת טיפה זו חכמה. ואימא מוציאה מן המוחין שבה טיפה, הנקראת בינה. וגם אבא נותן באימא, הה' חסדים שקבל ממזל העליון. וגם אימא נותנת הה' גבורות שקבלה מהמזל התחתון. וכל אלו הד' בחי' מתערבות במעי אימא, ועומדות שם בסוד עיבור. ואל בחי' זו, היא שרמזו בספר הזוהר כנז"ל, דבתר דינקא להו. אתעברת מינייהו, ר"ל מן המוחין שלהם, ולא מהם עצמם.