תוכן

ג) ונבאר ענין העיבור הזה הב' מה עניינו. דע, כי אחר זמן היניקה, שהם הב' שנים הראשונים, אשר בהם נגמר ונשלם פרצופו של ו"ק, חזר עוד ז"א להתעבר במעי אמו שנית, כדי להנתן בו בחי' מוחין. ואל תתמה, אם אחר היניקה, חזר להתעבר, משא"כ בתחתונים, וכמו שהוכחנו מספר הזוהר, דקאמר, בתר דינקא להו, אתעברת מינייהו. וביאור הדבר, כי גם בתחתונים הענין הזה הוא כך, כמו שמצינו, כי עם היות שכבר נוצרו בני האדם בעולם הזה, נשמתם בכל לילה בפסוק בידך אפקיד רוחי, עולות במלכות העליונה, ויושבות שם בסוד העיבור, ונעשים שם מ"ן אליה, והיא מזדווגת עם ז"א, וע"י כך נותנים בהם מוחין חדשים בכל לילה, בסוד חדשים לבקרים וגו'. וכן על ד"ז. אחר זמן היניקה דז"א ונוק', עולים נשמות זו"ן, ושם עושים מ"ן אל אימא עילאה, לזווגם עם אבא, וע"י הזווג ההוא מולידים להם מוחין חדשים, ונותנים אותם לזו"ן להגדילם.