תוכן

כד) לכן דע גם כן, כי תמיד נשארין אלו השלוש חסדים פחות שליש המגולין ביסוד ז״א, ועולה אורם החוזר ממטה למעלה להאיר ולהגדילו. גם דע, כי כל זה הוא עתה בעת הגדלות דז״א, אמנם בעת הזווג, אז כל הה״ח יורדין ביסוד דז״א לצורך הזווג, והבן זה. ואמנם עליית החסדים האלו, אין צריכין זמן, כי תכף מכח המרוצה הגדולה של הירידה, חוזרין ועולין ברגע עד שליש העליון דת״ת דז״א, אשר שם עטרת יסוד תבונה, ומכח העלייה זו שעלו תוך שליש עליון ההוא עצמו, ומצאו שם הב׳ חסדים ושליש המכוסים, ואז הגדילו אותן, ונתוסף בהם אור, כי הנה שרשן עומדים בעטרת יסוד דתבונה, ומשם משלחין (הב״ח) את אורם אל הב׳ זרועות, דרך מחיצות עטרא דתבונה כנ״ל. כי שם בשליש עליון דת״ת, שם הוא עטרא דתבונה, ושם היא פצול והתחלקות ב׳ זרועות.