תוכן

ה) והתשובה לזה, כי האמת הוא שהאור כלו שוה, וכאשר נכנס ונגבל תוך הכלי, אינו נכנס ממנו אלא השעור שיוכל הכלי לסובלו, והנותר ישאר בחוץ בבחי' אור מקיף כנזכר לעיל, ואז אור הפנימי שנגבל בתוך הכלי, מאיר דופן הכלי ההוא עד חצי עוביה שכלפי פנים, והאור המקיף מאיר חצי עובי הדופן מכלפי חוץ, וע"י שתי אורות אלו מזדכך עובי הדופן כלו לגמרי, והנה להיות האור המקיף מרוחק מדופן הכלי כלפי חוץ ואינו נוגע בו, וכיון שאינו מצומצם ומוגבל תוך הכלי, אינו מבליע הארתו בעובי החצון של הכלי, כמו שעושה אור הפנימי המצומצם, ודחוק תוך פנימיותו של הכלי, ומבליע הארתו בו בחוזק, ונמצא כי גם בהיות פנימיות הכלי בלתי זך ואע"פ שיקבל אור הפנימי הממועט, יהיה בשקול אחד חצוניות הכלי, עם היותו יותר זך, ועם היותו מקבל הארת אור המקיף הגדול, לפי שאור הפנימי מבליע אורו בתכלית בפנימיות הכלי, מה שאין כן באור המקיף, עם חצוניות הכלי כנזכר. ובבחי' זו, יהיו פנימיות הכלי וחצוניותו, שוים בהדרגה אחת. ואלו היה חצוניות הכלי בלתי זך, לא היתה אור המקיף נבלע בו כלל. גם מצורף לזה, יש עוד סבה אחרת קרובה מאד אל הטעם הנזכר, והוא, כי האור המקיף, חושק ומתאוה להתדבק עם אור הפנימי, ואם חצוניות הכלי היה בלתי זך, לא היה אור מקיף יכול לעבור בו, להתדבק עם אור הפנימי, והיה אור הפנימי חסר מהארת אור המקיף הגדול ממנו, ולכן הוצרך להיות חצוניותו יותר זך מפנימיותו, ועל ידי כן יוכל האור מקיף לעבור בו, עד חצי עוביו של הכותל מצד חוץ, ואז האור הפנימי להיותו מצומצם, בקע ועבר תוך חצי עובי הכותל מצד פנים, אע"פ שאין פנימיות הכלי כל כך זך, ושם פוגעים שני האורות זה בזה, ומאירים זה בזה.