תוכן

ב) ונחזור לענין הראשון, איך יצאו בלתי שלמים, דע כי ה' בחינות יש בענין האורות, והם: יחידה, חיה, נר"ן. ואמנם אורות האלו הנקראים עקודים, בצאתם, לא יצאו רק בבחינת האור הגרוע מכלם הנקרא נפש, והם סוד פסוק, נשבע ה' בנפשו וכו', והענין, כי שם ההוי"ה הזו הנזכרת כאן, היא בחינת עולם הנקודים, שמהם נעשה עולם האצילות, והוא הנשבע באור העליון שעליו, והם עולם העקודים, הנקרא נפש לסבה הנזכרת, שלא נגלו בהתחלתם, אלא בבחי' נפש בלבד. ובזה תבין ותשכיל, כמה עמקו מחשבותיו יתברך, כי אפילו בחינת עולם העקודים, אינה רק בחינת נפש בלבד. והנה לא יצאו כל הי' אורות יחד, אבל בתחלה יצאה ספירת המלכות, ולא יצאה אלא בבחינת נפש בלבד כנזכר, וזהו שינוי אחד שיש מן עולם העקודים, לעולם הנקודים, כי העקודים יצאו ממטה למעלה, מלכות ואח"כ יסוד וכו', והנקודים יצאו ממעלה למטה, כתר ואח"כ חכמה וכו'. ונלענ"ד חיים, לקשר ענין זה עם דרוש אחר שכתבנו לקמן, איך אור האזן הוא נשמה. ואור החוטם רוח. ואור הפה נפש. ולכן אפשר שיצאו מבחינת נפש לבד. ואני חושב בודאי ששמעתי מפי מורי ז"ל, כי אלו הי' אורות דעקודים כשיצאו, היו כלולים מכל ה' בחינותיהם, שהם: יחידה, חיה, נר"ן, כנזכר. אבל הענין הוא, שלא נגלה בהם רק בחי' נפש בלבד, כדוגמת מה שנתבאר אצלינו, בענין נפש האדם התחתון בעולם הזה, שבצאתו לאויר העולם מבטן אמו, יוצא כלול מכל ה' בחי' הנזכרים, אבל בראשונה מתגלה הנפש לבדה, ואח"כ מתגלים השאר מדרגה אחר מדרגה, בהמשך ימי שני חייו כנודע.