תוכן

ו) גם דע, כי כל אלו האורות הבוקעים ויוצאים מן האזן והחוטם וכו' כנזכר, כלו הוא בחי' אור אחד בלבד, אלא שע"י התרחקו ורדתו למטה, יתעבה מעט יותר, כיצד, הנה האור היוצא מן האזן, הוא זך בתכלית, ובהיות אור הא"ק נמשך תוך פנימיותו יותר למטה עד מקום החוטם, ויוצא מקצתו דרך שם, הנה הוא מתעבה יותר, לסבת הרחק המקום בלבד, עם היות כלו אור אחד שוה. וכן האור היוצא מן הפה, יתעבה יותר, לסבת הריחוק בלבד, אבל האור בעצמו אין בו שינוי, וכולו שוה, אמנם המשכיל יבין, כי האור אשר למעלה במקום המוחין יקרא הוי"ה דע"ב, ושמן האזן ולמטה יקרא ס"ג, ודי בזה.