תוכן

ד) והנה הפסק, היא הוראות אות וא"ו שבתוך הה"א, אשר נפסקה לו' אלפי"ן כנזכר, וזהו ענין הטעם הנקרא פס"ק, והנה כאשר תחבר זה הפס"ק עם המק"ף, תהיה צורתו צורת ד' א' כנודע, והיא הוראה על אות ד' של אות ה' הנז'. וכבר ביארנו לעיל, כי הד' אינה נפסקת ומתחברת, אבל יש בה הוראה אחרת, והוא כן, כאשר אות הה"א שבאזן ימנית, שמספרה י' ספירות, כנזכר בסוד ד"ו, והנה היא מספר יו"ד אחת, ותצרפנה עם אות הה"א שבנקב הימיני של החוטם, שציורה ד"ו, הרי הכל הוא צורת ג' אותיות יו"ד במלואה, שהיא בחי' ציור אות א', כנודע שיש אות א' שציורה יו"ד. גם אם תקח י' שבאזן שמאל על דרך הנזכר, ותצרף עם שתי אותיות ו"ד שבנקב השמאלי של החוטם, הרי א' שנית, והרי הם שני אלפי"ן שצורתם יו"ד. גם באופן אחר, אם תקח אות יוד של אזן שמאל, ואות ו' של נקב השמאל שבחוטם, ואות י' של אזן ימיני, הרי א' אחרת דציור יו"י כזה א', גם אם תקח יו"ד של אזן ימין, ואות ו' של נקב ימיני שבחוטם, ואות י' של אזן ימין, הרי א' אחרת בציור יו"י. (נלע"ד להגיה ולומר, של אזן שמאל, בעבור כי הרי נזכרה תחלה של אזן ימין). הרי הם ד' אלפי"ן, שנים בציור יו"ד, ושנים בציור יו"י. ואלו מורים על קצת גלוי אות ד' של אות הה"א שבחוטם, שנגלת גלוי מעט, ולא גלוי רב כאשר היה באות ו' של הה"א, אבל באורות היוצאים מן הפה שם נסתיים גלויים לגמרי כמש"ל.