תוכן

ב) והנה כאן נתקרבו יותר האורות הפנימים עם המקיפים, משא"כ באורות האזנים, כי נקבי החוטם הם יותר קרובים זה לזה, ממה שהוא בנקבי האזנים, אבל כיון שעדיין לא נתקרבו לגמרי, לכן גם בהם לא היה בחינת כלים, אלא אורות לבדם. אבל מה שנתוסף עתה באורות האלו הוא, כי אורות האזנים, נתחברו שתי אותיות ד"ו, הכוללים כל י' אורות ההם, ונעשו אות ה' א'. וכאן נפרדו, ונעשו שתי אותיות ד"ו, כי אות הוא"ו שהיתה נעלמת תוך אות הה"א הנזכרת אשר באורות האזן, הנה נגלית עתה באורות החוטם, ויצאה אות וא"ו לחוץ, והוא סוד ז"א שנגלה ויצא ממעי אמו לחוץ, כנודע בציור ארבע אותיות ההוי"ה. ואמנם לא נגלה בבחי' אות אחת הנקראת ו', רק נתחלק לו' חלקים ונקודות, שהיו כלולות באות ו', והם ו' אלפין. וטעם הדבר, כי הנה נתבאר לעיל, כי אות ה' שבאזן, היא בחינת ה' פרצופין, הנקראים: א"א, ואו"א, וז"א, ונוקביה, כנזכר לעיל. ונודע כי הם בחינות ה', הנקראים: יחידה, וחיה, ונר"ן. ונמצא כי ז"א היא בחי' הרוח כנודע. והנה בחי' הרוח נגלה בחוטם, כמו שאמר הכתוב, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, ולכן בחינת ז"א הנקרא רוח, נגלה מציאותו במקום החוטם הזה, ולא עוד אלא שנגלה בבחי' התחלקותו לשש קצוות שבו כנזכר לעיל, אבל אות ד' לא נשתנית מכמות שהיתה.