תוכן

יג) ובזה יתבאר מ״ש בתחלת פרשה משפטים דצ״ד ע״ב, זכה יתיר יהבין ליה נפש מסטרא כו', זכה יתיר יהבין ליה רוח כו׳. פי', כי נפש האדם כולל בחי׳ רבות, כי יש בה יחידה מצד א״א, והיה מצד אבא, ונשמה מצד אמא, ורוח מצד ז״א, ונפש מצד נוקבא, וכ״ז מן האצילות. וכנגדו בבריאה, וכנגדו ביצירה, וכנגדו בעשייה. והדברים תמוהים. איך יתכן זה, והלא האדם הוא תחתון מהם, והוא נברא מזו״ן, ואיך אפשר שיקח בחי׳ עליונות שלא השיגו אליהם זו״נ, כי איך יקח האדם יחידה חיה נשמה מכח״ב, אשר הם גבוהים מזו״ן. ואפילו בחי׳ הרוח שמצד ז״א, או נפש מצד נוקבא דאצילות, לא היה לו ליקח. אך זה הענין יובן במ״ש ר׳ פנחס בהקדמת זוהר בראשית די״ב ע״ב, שאין נשמה בעולם שאין יוצאין עמה תרין עופין, ר״ל מלאכים. ורשב״י אומר, שיוצאין עמה ה׳ עופין, והנה כיוצא בזה כאשר יצאו זו״נ מאו״א, יוצאין כמה בחי׳ עופין, שהם בחי׳ נשמת אדם, ונשמת מלאכים. ולא די זה, אלא מזווג ראשון שבז׳ זווגים דנשיקין, שעדיין לא נבררו זו"ן, ועדיין לא היה שום זווג תחתון בבחי׳ יסוד ביסוד דאו״א, גם אז מזווג עליון ההוא יצאו נשמת מלאכים העליונים.