תוכן

יב) והטעם הוא, מ"ש חז"ל, ממ"ש בגמרא, כי עד עשרים אמה, אדם יודע שיושב בצל סוכה כו'. פי': כי נודע הוא, שכל האורות העליונים, כל א' הוא למטה ממדרגת חבירו, ואינו יכול להשיג ולהסתכל למעלה ממדרגתו. ועד"ז אמרו בנשמות הצדיקים, שכל א' נכוה מחופתו של חבירו. והנה האדם היושב תחת סוכה זו, הם זו"ן, אדם וחוה, שנאמר בשניהם, זכר ונקבה בראם, ויקרא שמם אדם. ובפרט ז"א, שהוא הוי"ה דמ"ה, שהוא בגימ' אדם כנודע, והאדם הזה, אינו משיג למעלה מחצי התחתון דת"ת דאימא כלל. ואעפ"י שגם הוא סכך סוכך עליו, כיון שהוא למעלה משיעורו, שהם ך' אמה, אינו משיג אורו, ואינו יודע אם יושב בצילו, ומסכך ומאיר עליו.