תוכן

יג) והענין הוא, כי רחל נקרא אלקים, ונקראת אל, ואינה שוקטת ושותקת כל הלילה, ותמיד משבחת אליו יתברך. וביאור דברים אלו הוא, כי הנה נודע מ"ש בשער הפסוקים, בפרשת ויצא, על פסוק, ותגנוב רחל את התרפים. ובפסוק עקב ענוה יראת ה', וע"ש היטב מאד, כי שם נתבאר, איך רגלי לאה ועקביים שלה, הם נכנסים ומתלבשים תוך כתר דרחל. וכל מקום הזה, הוא בשליש אמצעי דת"ת דז"א. ונמצא כי שיעור קומת לאה ורחל, הם זו ע"ג זו, והתחלתם מן הדעת דז"א, עד סיום נה"י שלו, אבל הם בעצמם יותר ארוכות וגבוהות משיעור זה, לפי שאם הכתר דרחל לא היה מלביש את רגלי לאה, אלא שהיה מקומו למטה מרגלי לאה, היו רגלי רחל צריכים להתפשט יותר למטה מרגלי זעיר אנפין, ובהכרח היתה נכנסת בגבול עולם הבריאה. ולכך נעשה הדבר הזה, שכתר שלה ילביש את רגלי לאה, ולא יצטרך מקום בפני עצמו אל כתר רחל, ועי"כ לא תצטרך להתפשט ולהכנס בעולם הבריאה, אמנם תעמוד בעולם האצילות, ויהיו רגליה ורגלי ז"א שוים. והנה נודע, שבתפלת ערבית, הזווג הוא מיעקב ולאה. ולפי שבהיות לאה באחורי ז"א, היא עד החזה שלו בלבד, א"כ גם בחזרתה פב"פ להזדווג עם יעקב, אינה מתפשטת רק עד החזה דז"א בלבד, ואחר תפלת ערבית, חוזרת לאה למקומה אחור באחור כבתחילה עם זעיר אנפין, ונמצאו אז לאה ורחל שתיהן אחור באחור עם ז"א, לפי שרחל עמדה עם ז"א אחור באחור, גם בעת תפלת ערבית, כי הזווג לא היה רק יעקב בלאה כנזכר.