תוכן

ט) ובזה תבין מ"ש לעיל בדרוש הא', וגם בענין החרוסת, כי כל כונת ליל פסח, הוא בבחי' רחל, ולא בלאה. לפי שלאה מתבטלת בפסח, ונכנסת בפנים, כדי שלא יינקו החיצונים ממנה. והנה כיון שנעשה השימור הזה בז' ימי הפסח, ונתבטלה אחיזת החיצונים בלאה, היא נשמרת מאליה מכאן ואילך כל ימות השנה, ואין חשש בעמדה בחוץ כנודע, ולכן לא נצטוינו על (איסור) אכילת חמץ או שאור, אלא בז' ימי הפסח. וזו היא התשובה שהשיבו רשב"י לר"א בנו, בס"ה בפרשת אמור, כששאל לו, למה לא נצטוינו כל ימות השנה, על איסור חמץ והשאור, יע"ש.