תוכן

ד) והנה בעליית זו"נ מתוך כלי הכתר, ועלו למעלה במקום שהיה שם בראשונה אור הכתר אשר תחת מלכות השרשים כנזכר, הנה בתחלה יונק הזכר מן הכתר העליון, הנקרא כתר השרשים, דרך אמצעות אור הכתר, אשר תחת מלכות השרשים, וזה הזכר נקרא רשימו דאור דכתר כנודע, יונק אור גדול מאד מכתר השרשים, וע"י כך מתעלה מעלתו על נוקביה, שהוא בחי' אור עיקרי הראשון של חכמה כנודע, ועתה נוקביה טפילה אליו וגרועה ממנו, לפי שעתה הוא היונק ומקבל שפע, ולא היא, ולכן היא עתה נכללת בו כללות אחד, ומקבלת גם היא שפע מכתר עליון של השרשים, ע"י הכתר שתחת מלכות השרשים, המשפיע והממשיך שפע הנזכר אל הזכר הנזכר, וזו הנקבה מקבלתו ע"י בעלה שהוא הזכר הנזכר, לפי שהזכר הוא בחינת רשימו של הכתר, והם כלם מחצב אחד. אבל הנקבה, היא בחי' חכמה, ואין לה שייכות עם הכתר, ולכן אינה מקבלת אור הכתר, אלא ע"י הזכר. ואחר אשר קבלו הזו"נ שפע מן הכתר, הנה צריכה הנקבה לקבל שפע ממחצבה ומקורה העליון דוגמתה, והוא מן חכמת השרשים, ואז החכמה של השרשים יורדת למטה במקום הבינה של השרשים, וכל שאר הספירות שתחתיה, גם הם צריכות לרדת ממקומם, עד שנמצא יסוד השרשים, שירד במקום מלכות השרשים, ושם נכללים יסוד במלכות, הפך מבתחלה שעלתה המלכות ונכללת ביסוד, ואז גם הכתר שתחת השרשים, אשר עלה אז במקום מלכות השרשים, מוכרח הוא לירד למטה במקומו הראשון, וירד שם עם הזו"נ דכתר שעלו שם כנזכר, והטעם הוא, כי אין לו כח לעמוד עם המלכות השרשים יחד במקומה, כי היא גדולה עליו לאין קץ, אם להיות שהיא שרש והוא ענף, ואם שאינו מסוג אחד, כי זו מלכות, וזו כתר, ולכן מוכרח לירד עם הזו"נ הנזכרים.