תוכן

ה) והנה כאשר האור הנז', עלה כלו בחצי התפארת העליון דא"ק על גבי הפרסא, נתרבה האור אשר שם מאד יותר מבתחלה, ונעשה האור הזה שעלה, בחי' מיין נוקבין אל בחי' הטעמים של ס"ג, שהם אורות האזן והחוטם והפה, אותם אשר הם שרשיים ופנימיים בתוכם, ולא אל האורות היוצאים משם ולחוץ, אלא לאורותיהם הפנימים שבתוכם עצמם, ואז ע"י מ"ן אלו שעלו אל הטעמים דס"ג, אז נזדווג בחי' ס"ג עם בחי' ע"ב שהיא בגלגלתא דא"ק כנז"ל, ומכח זווג ההוא, נמשך אור חדש מהם, וירד למטה ובקע הפרסה הנז', וירד למטה ממקום הטבור, עד סיום הרגלים, תמורת האור הראשון שהיה שם תחלה, אשר הוא היה בחי' נקודות דס"ג, ועלה ע"ג ההיא פרסה, ועוד לא ירד. כי שם נשאר תמיד, בחצי הגוף העליון. והאור החדש, הוא אשר ירד עתה למטה מן הפרסה. והרי נתבאר, מה שנתחדש בבחי' האורות הפנימיים שבתוך א"ק, והבן זה היטב.