תוכן

כג) ובזה יתבאר טעם, למה נמשך הגלות של בבל ע' שנה, והוא, כי נודע שהנצח וההוד של אימא, נתפשטו בכל קו ימין וקו שמאל של ז"א, שהם: חכמה, חסד, נצח. ובינה, וגבורה, והוד. והיסוד שבה, מתפשט בדעת שבו בלבד. והנה כאשר תמנה מן אימא, עד הגבורה דז"א, שהיא הוד הראשון, אשר עד שם נתפשטה קודם בנין ראשון, יהיו ה' ספירות בלבד, שהם: חב"ד וחו"ג, כי הכתר אינו נמנה, כיון שאנו מונים את הדעת במקומו, כי הכתר והדעת שניהם הם ספירה א'. ואח"כ נתוסף התפשטיות אימא, גם בנצח והוד האחרונים, שנתוספו כנז"'ל, הרי הם ז' ספירות. וכשנחרב הבית, אותם ז' ספירות של אור אימא, נמשכים אל הקליפות, ויונקים מהם, וכ"א כלולה מי', והם ע' שנה של גלות בבל. גם עניינו, כי חזרה עתה לשעור קומתה, שהם ל' אמה אורך, ורוחב ד', בסוד שם בוכ"ו, כמבואר אצלינו. והוא בגימטריא בב"ל, ולכן נקרא גלות בבל.