תוכן

ד) ובזה יתבאר, מה שארז"ל כי אדה"ר העלה את השכינה לרקיע הא', ודור אנוש לרקיע ב' וכו', עד שבא אאע"ה שהיה למעלה מז' רקיעים, כמשארז"ל על פסוק הבט נא השמימה, והורידה לרקיע הא', וכו', עד משה רבינו ע"ה, שהורידה בארץ. וביאורו הוא: כי הנה נתבאר, שבימי השבתות ההם, היו פב"פ בבחי' הג', והיה כתרו גבוה מכתרה. ונמצא כפי זה, המלכות שבה היתה לגמרי למטה ממנו, ואין לה בן זוג כנגדה בז"א, ולכן הוצרך שהמלכות שבה, תעלה למעלה ביסוד שבה, ותכלל בה, כדי שאז תוכל לקבל שפעה ממנו. והרי זו עליית רקיע הז' שבז' תחתונות שבה בימי אדם. ונמצא כי בימי החול שחזרה אב"א בבחי' הב', היתה פרצופה חסר, כי המלכות עלתה ביסוד, ונכללה בו, והרי אין בה פרצוף אלא מט"ס. ועד"ז נתעלו ז' תחתונות שבה, אחת לאחת, בכל ז' הדורות ההם, עד שנמצא שכל הז' תחתונות שבה, נתעלו בג"ר שבה, ואלו הג"ר שהם שעור קומת פרצופה, אז היו כנגד האחוריים של פירקין עילאין דנה"י דז"א. ואמנם הפירקין אמצעיים, ותתאין של נה"י שבו, היו מתפשטים לבדם, למטה מרגלי נוק'. ונמצא כי כפי זה, כי ז"א עצמו היה אז מנהיג העולם, להיות למטה מנוק'.