תוכן

לח) והלשון, הוא הרקיע המבדיל בין מים למים, ונמצא, כי המים העליונים הזכרים, הם ט' יודין שבד' ההויות שבחכמה. והמים התחתונים הנקבות, הם היודין שבג' שמות אהיה כנ"ל. וז"ס ויהי מבדיל בין מים למים, כי ויהי, הוא בגימ' שם א"ל, היוצא מאהיה הא' שבכלם, שהוא המילוי יודין, אשר בו ג' יודין ואלף כנודע, ולכן נרמז תחילה במלת ויהי, כי ממנו התחלת מ"נ. ואהיה אחרון שבהם, שהוא המילוי דההין, העולה בגימ' קנ"א, נרמז אח"כ במ"ש ולמקוה המים קרא ימים, כי מקוה הוא בגימ' קנ"א, כי זה האהיה דההין, הוא אחרון לכלם, ומקוה שלהם, שבו נקוים כולם.