תוכן

לד) ונבאר השינוי, שיש בין האכילה והשתיה, כי עם היות ששתיהן באות ממקור א', עכ"ז האכילה היא גבוה במדרגתה מן השתיה, כי האכילה מן הט' יודין, שבשלשה השמות הנז', שהם עליונים, וכמו שנתבאר לעיל. אבל השתיה, היא מכל כללות ההויות ואהיה, כי הנה הד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, הם בגימ' רל"ב, וג' שמות אהיה דיודין דאלפין וההין הם בגימ' תנ"ה, והנה רל"ב ותנ"ה, הם בגימ' תרפ"ז כמנין שתיה, ועדיין חסרים כ"ח, אבל עניינם הוא, כי האכילה נטחנת ע"י השיניים, ושם הוא נטעמת. אבל השתיה שאינה נטחנת ע"י השיניים, אינה נטעמת עד הגיע בחיך, שהוא אותיות כ"ח, ואז נשלמו הכח עם תרפ"ז, ונעשית שתיה. ולכן עם היות האכילה והשתיה ענין א' כנז', עכ"ז האכילה שהיא נטחנת ע"י השינים, נמתקת ע"י התדקדקותה כנז"ל, שהדינין מתפזרים, ואינם מתחברים, ועי"כ נחלש כחם. אבל השתיה שאינה נטחנת ע"י השיניים, אינה נמתקת עד שתגיע בשפתים, ושם נמתקת ע"י אותיות בומ"ף אשר שם, שחשבונם הוא קכ"ח, שהם ד' מילוי ההויות לבדם, שהם רחמים. והמים המלוחים שהם ההויות, שנתערבו עם אהי"ה שבאימא, שהם דינים, נעשים מים מתוקים, כנ"ל בענין ב' אכילות וב' שתיות שבאו"א והזו"ן בתחילת הדרוש.