תוכן

ז) ונבאר דרך פרט, ענין עיבור הראשון של ז"א. הנה כאשר עלו ג' תחתונות נה"י דאריך, ונכללו בחג"ת שבו, והנה או"א מלבישים לחג"ת דאריך כנודע, ואז עלו בחי' זו"ן להתקן שם, כמו שנבאר, וזה היה סבת תקונם, כי הנה אז היסוד דאריך בהיותו נכלל תוך חצי העליון דת"ת דאריך כנז', הוציא אור והבל מפי היסוד, ואותו ההבל נחלק לב', חציו הימני נעשה מוחין לאבא. וחציו השמאלי, נעשה מוחין לאימא. ואחר שניתנו להם מוחין אלו, מתעוררים שניהם להזדווג יחד, כנודע כי אין זווג, אלא לסבת המוחין. ואמנם עדיין הזווג הזה לא היה בו העלאה מיין נוקבין, כי אין מי שיעלה אותם עדיין, כנז"ל מהות המיין נוקבין בתחלת הדרוש הזה. אמנם היה בתורת חסד ונדבה, כמו שאמר הכתוב, אמרתי עולם חסד יבנה. וזה ג"כ סוד, מה שאמרו בס"ה במקומות רבים, ברמזם כד סליק ברעותא למברי עלמא וכו'.