תוכן

יג) גם בזה תבין מ"ש בס"ה, בפרשת אמור, כי ענין ימי ספירת העומר, הם בסוד ספירת ז' ימי נקיים, כדי שתטהר האשה העליונה לבעלה, בחג השבועות. וקשיא טובא, דכיון שהיה זווג עליון בליל פסח, כמו שזכרנו בשם ס"ה בפרשת אמור. א"כ הרי יצאת מחלאת טומאה של גלות מצרים, ונטהרה לבעלה, ונזדווגה עמו, ואיך חוזרת אחר הזווג ההוא, לספור ימי נקיים. אבל הענין יובן עם הנזכר, כי הנה ענין הטומאה הזאת, היא נמשכת מאותם ה' דמים של טומאה, שקבלה בזמן גלות מצרים, מבחי' לבוש הגבורות, מתמצית הנשאר מסיגיה כנ"ל, ולכן היא צריכה להטהר מאותם הדמים הטמאים, כי אז היו החיצונים נאחזים בה ג"כ. ובליל פסח אשר הגדיל ז"א ברגע אחד כל ההגדלות ההם, נפסקו הדמים ההם, ונתבטלה אחיזת החיצונים, לא בז"א ולא בנוקבא כלל ועיקר, ולכן נטהרה, ולא הוצרכה למנות ז' נקיים, בעבור כי נטהרה לפי שעה, שלא כדרך טבע. אבל אחר עבור יום א' של פסח, ונסתלקו המוחין, חזרו החיצונים להתאחז בדמים, אבל לא אחיזה גמורה כבתחלה, כי כבר נתבטלה אחיזתם הגדולה, וחזרו להתאחז בדמים ההם. ואז נכנסין המוחין בהם בסדר המדרגות, וכפי סדר כניסתם, כך הוא סדר ביטול אחיזתם, לאט לאט בהמשך ימי ספירת העומר שהוא ענין ספירת ז' נקיים, ואז נטהרה מטומאתה, ונגמרה להטהר בחג השבועות, ואז חוזרת להזדווג עמו, כמ"ש לקמן בע"ה ענין זה. לפי שכפי הנזכר, יש קושיא גדולה שא"כ איך שאר ימי הפסח נקרא יו"ט, כיון שעדיין לא נטהרה מטומאתה עד חג השבועות, וגם שבתות ור"ח, אשר בין פסח לעצרת. ולמטה בענין יום ז' של פסח ענין קריעת ים סוף, יתבאר זה היטב בע"ה: