תוכן

ח) ובזה יתבאר טעם, למצות סיפור י"מ בליל פסח. גם תבין הבנת מלת פסח מה ענינה, והענין הוא יובן עם הנזכר, כי הנה התבונה היא נה"י דאימא, והבינה הוא חג"ת. ונמצא, כי ראש התבונה, הוא בסיום נה"י דבינה, עם היות שבהיותם נכללים יחד בפרצוף אחד, הנקרא אימא, נקרא הבינה, חג"ת דאימא, כנזכר ונמצא, כי התחלת מקום הגדלות השני דז"א, הניתוסף עתה בליל פסח, משא"כ בשאר לילי יו"ט ושבתות כנזכר, הנה שם הוא במקום הפה של התבונה, שהוא בג"ר שבה. וזהו לשון פסח: פ"ה ס"ח. כי שם הוא הפה של התבונה, ולכן צריך להרבות בספור שבח י"מ. עוד יש בענין זה פירושים אחרים בענין פסח, ובענין סיפור י"מ, ולקמן יתבאר בע"ה.