תוכן

א) יבאר בו ענין יציאת מצרים, וענין פסח. הנה בהיות שבגלות מצרים, היו החיצונים נאחזים בתכלית בקדושה, עד שחזר ז"א למדרגה היותר גרועה, שהוא היותו בבחינת ג' כלילן בג'. לכן עלה ברצון המאציל העליון, להוציא את ז"א, בסוד לידה ממעי אמו, ולהגדילו בתכלית הגדלות שאפשר להיות לו, ועי"כ תתבטל אחיזת החיצונים ממנו, מפני רוב הארותיו של עתה, ולא הספיק במה שיתגדל גדלות הראשון בלבד, אשר הוא בחי' שאר ימים טובים, כמבואר אצלנו לעיל בענין היו"ט, שאין עליית זו"ן אז, רק בנה"י דתבונה לבד, כנודע כי שם אהיה במילוי יודין, הוא בבינה, והויה דס"ג היא בתבונה. ולכן יו"ט הוא בגימ' ע"ג, כמנין הויה דס"ג עם עשר אותיות, הם ע"ג כמנין יום טוב.