תוכן

לב) מ"ס בנצח, שהם: א', נקודת עצמה. שנית, נקודה אחרת, שלוקחת מכלי נצח דז"א. שלישית, נקודה אחרת, שלוקחת מכלי הנצח דאימא, כנז"ל באותיות ג"ז. והרביעית, היא נקודה אחרת, מן הגבורה של ההוד שעוברת בה, והניחה שרשה בו. אבל הגבורה של עצמה, אינה נכנסת בחשבון, כי היא מגדלת אותו כנז"ל. והטעם הוא, במה שידוע, כי הנצח וההוד הם תרי פלגי גופא, אחים ולא יתפרדו, ולסבת החבור הזה, כשעוברת גבורת ההוד בתוכה, מנחת שם שרשה. ועוד טעם אחר, כי נודע, שהנצח וההוד, הם כדמיון זכר ונקבה, כי זהו סוד מה שאמרו בספר התקונין, איהו בנצח, ואיהי בהוד. וגם נודע, כי עם היות שעיטרא דחסד היא לז"א, ועיטרא דגבורה לנוק', עכ"ז, ז"א נוטל תחלה פי שנים התרין עיטרין, והנוק' חד עיטרא דגבורה בלבד. ולכן גם הנצח, שהוא הזכר, נשאר בו גבורה שלו, ושרש הגבורה של ההוד, שהיא נקבה. אבל בהוד, אין בה רק גבורה אחת לבד שלה. והרי נתבארו, ד' נקודות עקריות שבנצח. וו' נקודות אחרות באות לה, בסוד תוספת מחדש, וזהו מ"ס.