תוכן

ח) אבל כאשר חזרו האורות להתפשט ולרדת, הנה הזכר יורד בכל האור שלו, וגם כי עתה קבל אור גדול נוסף, מן הכתר הנשאר למעלה תמיד, שהוא שרשו של זה הזכר, ולכן כשיורדים שניהם, אז הוא גדול מאד מן הנקבה, ולכן אין הנקבה יכולה לקבל ממנו בעת זווגה יחד, אלא מבחי' שש קצוות שלו בלבד, אע"פ ששניהם הם עתה בכלי אחד לבדו שלו כנזכר. ונמצא כי שניהם נכנסים בכלי הזכר בלבד, ושם מזדווגים יחד, בבחי' ו' קצוות שבו בלבד עמה, ואז מולידים בן ובת, זו"ן כיוצא בהם, ואז אות יו"ד הפשוטה, נתמלאת במלוי יו"ד, כי אות י' הפשוטה, היא כלי של הזכר, וב' אותיות ו"ד, הם בן ובת שהולידו כנזכר, ולפי שהזכר לא נזדווג עמה רק בבחי' ו"ק שבו לבד כנזכר. לכן גם הבן הנולד מהזווג ההוא, צורתו ו' לבד, ולא צורת י', אבל הבת, נמשכת מן האם הנקבה, שהיתה שלימה בי"ס שלה, ולכן גם בת זו יצאה שלימה בי"ס שלה. ומה שנקרא ד' ולא י', הוא לפי שאור ו"ק של בת זו, נכללים ונבלעים ומתבטלים באור הגדול של ד' ראשונות שבה, ולכן נקראת ד', בבחי' ד' ראשונות שבה, משא"כ בבן, ונקרא ד' בבחי' זה היתרון שיש לה על הבן, ונמצא כי ד' בחי' אלו, שהם: זו"ן דכתר, עם בן ובת שלהם, נקראים אות יו"ד במלואה כנזכר, ואח"כ נשארים כלם בכלי של הזכר, ובחי' המלכות של הנקבה, נשארת בכלי השני, הנקרא ה' פשוטה של שם י"ה כנז"ל. וכאשר יעלו אורות התחתונים של ב' הכלים של חו"ב שתחתיהם, שהם ד' אורות זו"ן, ונכללו בזו הה"א הפשוטה, שבה מלכות דנוקבא של כלי הכתר, אז היא מתמלאת, ונעשה ה' במלוי יודי"ן. ונמצא, כי מה שהיה תחלה שם י"ה פשוט בכלי הכתר, נתמלא, ונעשו יו"ד ה"י.