תוכן

ו) הנה בפעם ראשונה כשנאצלו, א"א לומר שנסתלקו לגמרי, דא"כ היתה מיתה גמורה אל הכלים ההם, אמנם היה הדבר. בדמיון השינה, שמסתלקת נשמת האדם, ונשאר בגופו קיסטא דחיותא, כנזכר בספר הזוהר פרשת לך לך דפ"ג ע"א. והענין הוא, כי בחי' שני המלכיות של הזו"ן שבכלי הכתר, הם נק' קיסטא דחיותא, הנשאר בתוך כלי הכתר. והט' ספירות עליונות של הזכר, והט' עליונות שבנקבה, עולים כלם למעלה, לינק מן השרשים כנז"ל, ואז נקרא לא מטי בכתר, אמנם כבר נתבאר לעיל, כי הזכר הוא הרשימו הנשאר מאור היושר בעת הסתלקותו, וזה עומד בכלי אחד לעצמו, הנקרא אות יו"ד, וכשחזר ההתפשטות, וירד אור החכמה בכלי הכתר, נעשה נקבה אל הזכר הנזכר, והוא עומד בכלי שלו לעצמו, הנקרא אות ה' כנז"ל, ושניהם יחד נקרא שם י"ה.