תוכן

ט) אבל צריך שתדע, כי אע"פ שביארנו, כי אלו הסיגים היוצאים בעת הלידה, הם דם טמא, אין הענין כך כפשוטו, אבל פירושו הוא: כי הוא נקרא דם טמא, בערך אותו הולד שנתהוה מן הטוב המבורר. אבל ודאי שלגבי מדרגה אחרת למטה ממנו, יהיה דם טוהר. המשל בזה: כ"א זה הדם היוצא, הוא ממקור אימא עילאה דאצילות, כאשר ילדה זו"ן, אף על פי שבערך זו"נ, הם סיגים ודם טמא, עכ"ז יש בהם ניצוצות קדושה שאינם ראויות לבחי' גוף זו"נ עצמם, ובערכם נקראים סיגים גמורים, ולכן הדם והסיגים ההם, יחזרו אח"כ בסוד העיבור, תוך נוקבא דז"א, ושם יחזרו להתברר, והטוב שבו יתהווה ממנו ולד שלה, והסיגים והדם שנשארים מן הבירור הזה. נקרא סיגים בערך האצילות, ויורדים בבריאה, ושם חוזרים להתברר החלקים הראוים אל הבריאה. והשאר יורדים בבחי' דם ביצירה. ועד"ז יורדים ומתבררים, מדרגה אחר מדרגה, בכל הפרטי פרטים, עד שיורדים בנוק' דז"א דעשיה. ומה שיכול להתברר שם, הוא הטוב שבסיום הבירור, ומה שיוצא ממנה בבחי' דם הלידה, הם סיגים וקליפות גמורות, אשר לא יצלח לכל, והם הקליפות שתחת עולם העשיה, כנודע כי שם מקומם.