תוכן

ג) ובזה תבין היטיב, מהו כוונת בחי' העיבור במעי אימא. והענין הוא, לב' סיבות: הא' הוא, לפי שנודע שהקליפות אין להם אחיזה אלא בזו"ן, אבל באימא אין להם שום אחיזה כלל, ומכ"ש משם ולמעלה. ולכן בהיות זו"ן תוך מעיה אותו הזמן בעיבור, הנה הקליפות והסיגים נבררים ונפרדים מעט מעט, ויוצאים לחוץ עד תומם, בהמשך הזמן הנזכר. עוד סבה ב’, נתלית בראשונה, והיא, כי בהיות זו"ן בתוך אימא, הנה הם מקבלים תוספת הארה עצומה עד מאד. ועי"כ האורות הגדולים ההם המחוברים שם יחד, הם מתגברים מאד מאד, ומתחזקים ודוחים את הסיגים והקליפות המעורבים בהם.