תוכן

ב) כשעלה ברצון המאציל העליון לברוא העולם, אשר סבת בריאתו היתה, להטיב עם הנבראים, שרצה לברא, לכשיכירו את גדולתו יתברך, וע"י מעשיהם יזכו להיות מרכבה לו למעלה, להתדבק בו יתברך. ואמנם אז התחיל והאציל נקודה אחת כלולה מעשר, והעשר לא היו נראים וניכרים בה. דרך משל: האדם אשר הוא מורכב מד' יסודות, ואין שום יסוד מהם ניכר באדם כל יסוד מהם בפני עצמו. וכן כאן הוא, הנקודה הזאת בתחלת אצילותה כלולה מעשר, ולא היו ניכרים בה בפרטות. ואמנם נקודה זו נאצלה בשני בחינותיהם, שהם: הכלי שבה, עם החיות והעצמות והאור אשר בתוכה. כהדין קמצא דלבושיה מיניה. ועוד היה בה אוה"מ מחוץ אל הכלי, באופן שהיו בה בחי' כללות י' אורות פנימים. וי' אורות מקיפים. וכבר הודעתיך, כי אוה"מ הוא גדול מן אור הפנימי, לפי שאור הפנימי מוגבל ומצומצם בתוך הכלי, מה שאין כן באוה"מ. וזהו סוד פסוק, ודברתי אתך שם מבין ב' הכרובים, כי היה מצמצם שכינתו שם.