תוכן

נד) נמצא, ששורש מ״ה וב״ן, הוא כלול בהאי רוחא דנוק', בין בבינה בין במלכות, אלא שעיקרו במלכות, הוא ב״ן דגבורות. ובזכר הוא להפך, שרוחא דאבא הוא ביסוד דיליה. או בז״א עיקרו הוא מ״ה דחסדים. ואח״כ בזווג פב״פ, אז נותן בה חסדים דמ״ה עצמן.