תוכן

מב) ד׳, דע שיש חילוק בין ​ר״ה, שהוא דוגמת מעת בריאת עולם, לשאר ימות החול, והוא שבעת בריאת עולם, וכן בר״ה, נמשכין בה ה״ג, ע״י אמא עצמה, בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע. אך בשאר ימות השנה, אינן נמשכין לה הגבורות אלא ע״י זעיר אנפין לבד מאחוריו. ודע, שאלו הב׳ חותמות הנז׳ בכוונת נעילת י״כ, אינן נשלמין יחד, אלא בהיותן אב״א, אז לוקחת זו החותם הב׳ הגרוע, שהרי נודע שכשעוברין הארת המוחין דרך האחור, הם נכנסין מלמעלה למטה, דוגמא כמו שנכנסו בז״א. וא״פ תחלה נכנסה הארת החותם עם הגבורות דשייכי לחלק המלכות, ואלו ירדו ביסוד שלה, ואח״כ בעטרה. ואז לקחה מוחותיה ע״י אמא עצמה, שנכנסים בה נה״י עצמן דאמא, לכן ירד החותם ההיא שהיה ביסוד שלה, עד המלכות שבה, וירד אח״כ חותם הראשון דאמא העיקרי ביסוד שלה. והראשון נקרא דל״ת א׳, מנצפ״ך א׳, שבמלכות שלה. והב׳, נקרא דל״ת ב', ומנצפ׳׳ך ב', שביסוד שלה. והראשון הם בחי׳ גבורות שבגבורות. והב׳ ביסוד, הם חסדים שבגבורות. והם ה׳ דמים טמאים, וה׳ דמים טהורים, מנצפ״ך כפול, וכולם גבורות כנ״ל.