תוכן

א) מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל, וגם להקיף עמהם התיבה, בשחר, ובמנחה, ובערבית דבמוצאי יום טוב, מנהג אמיתי הוא. וכבר נכתב בס"ה בפרשת פנחס, בדף רנ"ו ע"ב בר"מ, וז"ל, ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה, ואתקריאת שמחת תורה, ומעטרן לס"ת בכתר דיליה כו'. וראיתי למורי ז"ל, נזהר מאד בדבר זה, להקיף אחר הס"ת, או לפניו, או לאחריו, ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו, בליל מוצאי יו"ט, אחר תפלת ערבית. והיה מקפיד מאד, לעשות אז ז' הקפות שלימות, זולת ההקפות שלימות של יום ש"ת. אבל בענין ההקפות שביום לא נמצאתי עמו, ולא ראיתיו. גם ראיתיו בליל מוצאי יו"ט, שהלך לב"ה אחר, והקיף ז' הקפות, והלך לדרכו, ומצא בית הכנסת אחרת, שנתאחרו בהקפות, וחזר להקיף עמהם.