תוכן

ב) וז"ס תפלת ערבית רשות, כי ע"י ב' תפלות שחרית ומנחה, כבר אתייהיבת לאה בין דרועי מלכא, והזווג מוכן מעצמו. אמנם אחר החורבן בזמן הגלות, עשאוה חובה. והטעם הוא, כי רחל, אע"פ שיש בה ה"ג ודינים, הנה היא עומדות באחורי נ"ה דז"א, אשר בתוכם יש חסדים מגולים, ומאירים וממתקים הגבורות שבראש רחל. כי ז"ס מ"ש בזהר תצוה, דדינים דנוקבא נייחין ברישא כו', כמבואר אצלינו. אבל לאה היא דינא קשיא, לפי שמקומה באחורי רישא דז"א עד החזה, שכל החסדים אשר שם הם סתומים, ואינן מאירים. ולא עוד, אלא שגם השעה גורמת, כי בלילה הדינים מתגברין כנודע, לכן קבעוה חובה, להתפלל ערבית, כדי לגרום לז"א להזדווג עם לאה, למתק הגבורות אשר בה, ע"י החסדים שנותן בה, כנזכר באד"ר, כי ענין הזווג, הוא ה' חסדים דיהיב בה דכורא, לבסמא ה"ג שבה.