תוכן

ה) אבל הענין הוא כי הנה הז' אנשים העולים בתורה ביום שבת בשחרית הנה הם כנגד ב' פרקים תחתונים דנצח דאבא המלובשים ונסתמים תוך ב' פרקים תחתונים דנצח דאימא, והם עצמם מלובשים תוך חסד ונצח דז"א. וכנגדם שני פרקים תחתונים דהוד דאבא, אשר בתוך ב' פרקים תחתונים דהוד דאימא, אשר בתוך גבורה והוד דז"א. וכנגדם ב' פרקי היסוד דאבא, שהם היסוד והעטרה שבו, אשר תוך ב' פרקי דיסוד דאימא. אשר בתוך הת"ת והיסוד דז"א. והנה ד' פרקים דנצח והוד, הם סתומים לגמרי, ומלובשים כנזכר. אבל השני פרקים דיסוד דאבא, הם מגולים, לפי שהיסוד דאימא נשלם ונפסק בחזה דז"א, ומשם ולמטה מתגלה היסוד דאבא גילוי גמור. ונמצא כפי זה, כי שנים הראשונים שהם כנגד חסד וגבורה דז"א, אשר בתוכם מלובשים ב' פרקים עליונים, א' דנצח דאבא, וא' דהוד דאבא, ואין להם גלוי הארה כלל, לפי שה"ס ב' הזרועות, הצומחין ויוצאין מן השליש העליון שבת"ת דז"א, ששם האורות מכוסים לגמרי, ולכן אין כח ביד שום ישראלי לפותחם ולגלות הארתם, אלא הכהן והלוי, אשר מצד מעלת יחוסם ומשפחתם, יש בהם כח לגלות הארתם. ונמצא כי אעפ"י שהם כנגד מקום הסתום, עכ"ז שבח ומעלה הוא להם, שאין מי שיוכל לגלות הארתם, אלא הם, ולכן תקנו שיעלו הכהן והלוי ראשונים.