תוכן

ז) והנה הענין הוא, במה שנודע ענין אימא עילאה, הנחלקת לב' בחי': בינה, ותבונה. כי מן החזה ולמטה נקרא פרצוף תבונה. ומהחזה ולמעלה, נקרא בינה. והנה התבונה, היא פרצוף בפ"ע, והבינה היא פרצוף בפ"ע, ושניהם ביחד הם פרצוף אחד שלם כנזכר, ונקרא פרצוף אחד דאימא עילאה. ואלו הנה"י דמוחין פנימיים ומקיפים דאימא, שלוקח ז"א בגדלותו, בהיותו בן י"ג, עד היותו בן עשרים שנה, הוא בבחי' כל פרצוף התבונה, כי בתחילה עולה ז"א, ולוקח נה"י דאימא עם המוחין פנימיים שבתוכם, ונעשים בו מוחין פנימיים, בהיותו בן י"ג שנה. ואח"כ בז' שנים אחרים, לוקח המחצית תחתון של ת"ת דאימא, עם המוחין שבו, ונעשים בו מוחין מקיפים. וכפ"ז נמצא, כי ל"מ דצל"ם, הם שיעור ב' שלישים תחתונים דת"ת דאימא, ואז נשלם לכ' שנה, ונמצא, כי כבר לקח כל פרצוף התבונה כולו, אבל איננו רק מחצית פרצוף אימא עילאה בלבד כנזכר.