תוכן

ג) והנה, כל ג' בחי' אלו, נכנסו בסוד העיבור במעוי דאימא, הנעשת עתה כלה פרצוף אחד בלבד כנזכר, וצריך שיהיה באימא ג' מקומות, לכשיכנסו בהם ג' בחי' הנזכרים, בסוד העיבור. המקום הראשון הוא, בחי' היסוד, שהיה אל אימא עילאה, הנקראת בינה, בזמן היותה נחלקת לב' פרצופין, הנקראים בינה ותבונה. השני, הוא בחינת היסוד, שהיה אל התבונה, בהיות אימא נחלקת לב' פרצופים כנזכר. השלישי, הוא במקום שיש באמצע, בין סיום רגלי הבינה, לראש התבונה, בהיותם נחלקות לשני פרצופים כנזכר, והמקום הזה, נקרא מקום החתך כנז"ל. והנה אעפ"י שעתה נתחברו שני הפרצופים, ונעשו פרצוף א' כנזכר, עם כל זה כבר נתבאר אצלינו, כי כל אור עליון, אף בזמן הסתלקותו ממקומו, לעולם נשאר בו חד רשימו דיליה תמן, ולכן אעפ"י שהמקום שהיה בתחלה, נקרא יסוד בינה עילאה, הוא עתה נקרא מקום החזה של אימא, בהיותה כוללת ונעשת פרצוף א' לבד, וכן כיוצא בזה לשאר המקומות. ונמצא, כי במקום הרשימו שהיה נקרא תחלה יסוד הבינה, שם נכנסו עתה בחי' האורות של ז"א. ובמקום הרשימו האמצעי, הנקרא מקום החתך, נכנסו עתה הניצוצות הרפ"ח כנזכר. ובמקום הרשימו התחתון, שהיה נקרא יסוד התבונה, שם נכנסו הכלים של ז"א. וכבר נתבאר לעיל, כי כל ג' מקומות אלו, הם עתה בחי' חצי תחתון דת"ת דאימא, בהיותה בבחי' פרצוף א' לבד.