תוכן

א) ענין שלשה זמנים שהיו לז"א, והם: עיבור, ויניקה, ומוחין, דע, כי בתחלה בעיבור ראשון, היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתלת, כי לא היו מתגלים בו רק חג"ת שבו בלבד, ואז היה בסוד ו' קטנה שבתוך ה' ראשונה של הוי"ה, שהיא בינה. ואז נוקבא דז"א, היתה נכללת בסיום ו' זו, בסוד אושיט פסיעה לבר כנודע. ועיבור הזה נרמז בשם אהי"ה של התפילין, שהוא כמנין כ"א אזכרות שבהם, כנזכר בר"ס התיקונין. והענין הוא, כי אז בעיבור הראשון, לא היו נגלים בו רק חג"ת, וכל א' משלשתם כלול מכל השבעה שהם זו"ן, הרי הם כ"א, כמנין אהי"ה. וכבר נתבאר, כי שם זה מורה על זמן העיבור, כמו שאמרו בס"ה בפרשת ויקרא, כלומר דאנא זמין לאולדא וכו'.