תוכן

טו) וזהו מ"ש רז"ל, שהרשעים בחייהם קרויים מתים. כי הנה בעת נ"א יורדין אל מקום המיתה, ונשארין שם, ואין נפשותים יוצאות משם, וניתן להם נפש רעה תמורתה, ואין מרגישין בעצמם הענין הזה, ואז נהפכין לרשעים גמורים רח"ל. ולכן הנני מזהירך מאד מאד בענין זה, שיזהר האדם המכוין בנ"א ע"ד הנזכר, שיהיה צדיק גמור, או שעל הפחות יכוין בתפילה ההיא מתחלתה ועד סופה כנ"ל. ומי שיעשה נ"א ע"ד הנזכר, הנה אין קץ לשכרו, כי גורם הזווג עליון, וגורם בירור ותיקון אותם בירורין אשר בתוך הקליפות. ולזה ארז"ל שכל האומר נ"א בכונה, אחר תפלתו אויביו נופלין לפניו, מדה כנגד מדה, כיון שהוא הפיל עצמו לתיקון הנזכר.