תוכן

יט) גם ארז"ל, שלא יפחות מקשר גודל, והוא שיעור חצי אצבע של הגודל. וטעם הדבר הוא במה שהודעתיך, כי סדר האצבעות כך הם: גודל, חסד. אצבע, גבורה. אמה, ת"ת. קמיצה, נצח. זרת, הוד. והנה כאשר החסדים שנפלו ביסוד דז"א, חוזרים משם לעלות בסוד אור חוזר ממטה למעלה להגדיל את ז"א כנודע, הנה אז מסתלקת ההארה והמיתוק של הגבורות. אמנם אין הסתלקותם שוות, כי הגבורה שבגבורות, חוזרת כולה ואובדת את מיתוק שלה. ות"ת שבגבורות, נמתקת כולה. לפי שכשעולים החסדים, מתמתקים ג' גבורות הנקראים חג"ת. ונמצא כי הת"ת שבהם, ממותקת ב' פעמים, כמו שיתבאר במקומו, ולכן כולו נמתק. אבל החסד שבגבורות, אינו נמתק כ"א חציו, לפי שלהיותו בחינת גבורה, נשאר חציו התחתון בלתי מיתוק, כי הוא רחוק מן החסדים אחר שעלו למעלה. ולהיותו בחינת החסד שבגבורות, וגם לפי שכבר נמתק בתחילה, לכן חציו העליון נמתק, ונמצא כי הוא ממוצע, ולכן אנו הולכין אחר המיצוע, ואין אנו משערים אלא באמצע, שהוא החסד שבגבורות, ולכן לא ירחיק אלא כמלא קשר גודל, שהוא חציו של גודל, כי הגודל אין בו אלא ב' קשרים, והגודל הוא החסד שבגבורה, וממוצע שבכולן, ולכן ארז"ל, כי לא ירחיק מקשר גודל כלפי מעלה, ולא יקרב כלפי מטה פחות משלש אצבעות. ואעפ"י שג' האצבעות האלו הממותקות, הם נצח והוד ות"ת כנודע, והנה הם אמה וקמיצה וזרת, עכ"ז שם אצבע הוא כולל בכולן. לפי שכולם הם גבורות, והגבורות שבהם נקרא אצבע כנזכר, ולכן כלם נקרא גבורות ואצבעות על שמה.